קהלת
דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. … כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמוע. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש.
איש אחד אמר לי פעם שאין דבר כזה ‘להעביר את הזמן’. הזמן מעביר אותנו. מה שיש פה היה לפנינו וישאר אחרינו. סדרי עולם לעולם יעבדו. יש להם האנרציה שלהם, מידת הדיוק שלהם, טווח הסטיה שלהם. אנחנו המצאנו את הזמן. לא יכולנו שלא לתת שמות למצבים, לסדרי העולם. המוח האנושי מתקשה לעבוד במונחים מופשטים, הוא מבקש נקודת התייחסות. וככה אנחנו חושבים שאנחנו מעבירים את הזמן.
הזמן, שהוא היקום, יהיה פה הרבה אחרי שנלך.
איש אחר סיפר לי על חווית הטריפ הראשון שלו. הוא אמר שבנקודה מסוימת, מול השקיעה בים, הוא הבין שהוא חשוב לעולם בדיוק באותה מידה שהוא לא חשוב לעולם.
אף פעם לא לקחתי טריפ.
שקיעות יכולות לגרום לכל אחד לפצוח בהגיגים קיומיים.
.it does put your life in a strange perspective though
אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים… אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלים ולבי ראה הרבה חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח. כי ברוב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. אמרתי בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל.
יש דעה מקובלת למדי שקהלת הוא בעצם שלמה המלך; הדעה המקובלת למדי עליו היא שהוא החכם באדם.
מתוך הערך ‘קהלת’ בויקיפדיה: המסורת מייחסת לשלמה שלושה מספרי המקרא: שיר השירים, משלי וקהלת. העובדה ששלוש היצירות שונות כל כך זו מזו בתוכנן, לשונן וסגנונן, מוסברת בכך ששלמה כתב כל אחת מהן בתקופה אחרת של חייו: כשהיה צעיר, כתב שירי אהבה (שיר השירים), כשהתבגר אמר דברי חוכמה (משלי), ולעת זקנתו הביט בעולם וקבע שהכל הבל (קהלת).
דבר אחד בלבד אינו הבל הבלים, טוען שלמה. והדבר הזה הוא גם המשמעות לקיומו של האדם.
סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט על על נעלם אם טוב ואם רע.
אני נולדתי אחרי ניטשה. תמיד היה לי ברור שאין אלוהים. אבל הטוב הוא לא הבל. עד אתמול כיניתי את הטוב שאני מתכוונת אליו בשם ‘הטוב האבסולוטי’, אבל איש אחד הציע ‘הטוב האוניברסלי’. זה באמת נשמע לי יותר מדויק. ‘טוב אבסולוטי’ הוא עסק אידאי למדי, שלא לאמר נתון לויכוח.
‘טוב אוניברסלי’ הוא אולי בר קיימא יותר, בר תפיסה יותר. ‘טוב’ במובן של לעשות דברים טובים (קטנים, גדולים) לאנשים אחרים. ככה, על הדרך, כל הזמן.
אישה אחת סיפרה לי שעימנואל לוינאס (1906-1995) אמר שהאלוהים הוא בין בני האדם. זו תמצית של פילוסופיה שלמה ומורכבת, שהבקיאות העכשווית שלי בה מצטמצמת, למרבה הצער, לכדי קריאת הערך על לוינאס בויקיפדיה: לדעת לוינס “יראת האדם” והתנהגות מוסרית כלפיו משמעה “יראת האל”.
תחשבו טוב, תחשבו גם על אנשים אחרים. תנו ריספקט למי שעומד מולכם, תנו לו אהבה. תעשו מעשים טובים קטנים. דברים שהייתם רוצים שיעשו לכם. תעשו את זה לאנשים שאתם מכירים ותעשו את זה לאנשים זרים. זה יכול להיות מהפכני, לא?
עוד מהפלא שגורם לי להרגיש ממש חכמה למרות שאני לא באמת יודעת הרבה:
